בטרם נעסוק בהדרכה לקראת הפרק השני, חשוב לציין שלפני שניתן להתחיל בהיכרויות והחיפוש אחר בן/בת זוג חדשים, חשוב מאוד לסגור את הפרק הקודם גם מהבחינה הרגשית. עצם הגירושין, או מותו של בן הזוג, אינם מורים בהכרח על בשלות לקשר חדש. חשוב מאוד לעבור תהליך של פרידה, שיפנה את הלב לקשר שלא יכלול עיסוק מתמיד בהשוואות ובצער על מה שאבד. במקרה של גירושין, כדאי לעבור את התהליך הזה בליווי של מטפל מקצועי, על מנת ללמוד מה הוביל לבנייתו המשובשת של הקשר הקודם, ומה ניתן להפיק וללמוד ממנו לעתיד. גם בן זוג שחש שננטש, מבלי שרצה בכך, יכול ללמוד הרבה מאוד, על מנת שלא לשחזר דפוס דומה גם בקשר הבא.
לאחר ההחלטה על המוכנות לצאת לדרך ולחפש אחר בן הזוג החדש, מגיע השלב של הכנת הילדים לעניין. יש לאסוף אותם לשיחה, מהקטן ועד הגדול (אם הם נשואים, כדאי לכלול בשיחה זו גם את החתנים והכלות), ולהסביר להם על ההחלטה להתחיל בדרך חדשה. חשוב להקשיב לתגובותיהם ולרגשותיהם, ולתת להם להביע אותם בחופשיות, ורק אחר כך לענות בסבלנות לשאלותיהם. המסר שכדאי להעביר הוא שהקשר הקודם נגמר ואיננו, ואין טעם להישאר לבד עם הזיכרונות הכואבים ולהיפך – הורה שיהיה מאושר יותר, יוכל להעניק גם לילדיו הרבה יותר. במקרה של אלמנות, כדאי לומר שההורה שנפטר לעולם לא ישכח, אבל גם הוא לא היה רוצה להשאיר בן זוג בודד לנצח.
במידה והילדים מתנגדים בנחרצות להקמתו של קשר חדש, חשוב להבהיר להם בעדינות, שעם כל ההבנה כלפיהם, הם אינם יכולים לקבוע את המשך החיים של ההורה ובנייתם מחדש. כשם שהורים צריכים לדעת את גבולות המעורבות הראויה בחייהם של בניהם הבוגרים, ודאי שכך גם הילדים, שאינם אמורים להכתיב להורים כיצד יחיו את חייהם.
השלב הבא הוא להתחיל בפגישות. בניין קשר שני, מורכב יותר מהקשר הקודם. ראשית, נתוני הפתיחה מסובכים יותר – בדרך כלל הגיל בוגר יותר וברוב הפעמים לכל אחד יש כבר ילדים משלו לכן חשוב להשתדל לבוא בראש פתוח, ולא למהר לפסול אפשרויות, שעשויות להתברר כהזדמנות פז, שחבל להחמיצה. מצד שני, חשוב להיות ריאליים, לקחת את כל הנתונים בחשבון וכמובן לכלול בשיקול גם את הילדים.
כאשר מתחיל להסתמן קשר שיש בו פוטנציאל, חשוב ששני בני הזוג ינסו לבנות יחד תיאום ציפיות מסודר, שכן כל אחד מגיע עם ניסיון מהעבר, ויש להניח שיש לו תבנית מסוימת שבה הוא רואה את הקשר הזוגי. ככל שהנושא ידובר ומתוך כנות עמוקה, כך יוכל להבנות קשר על בסיס טוב יותר. יש לשוחח על האופן בו תבנה התקשורת הזוגית, ועל הקשר עם הילדים של כל אחד מבני הזוג. כדאי לנסות להעלות נושאים רבים ככל האפשר, ולחשוב יחד כיצד כל אחד רואה את המשך חייהם המשותפים. אין טעם להתעלם מניסיון העבר, משום שאפשר ללמוד ממנו רבות, אבל חשוב להימנע מהשוואות מזיקות. אף אחד אינו רוצה לחיות את חייו בצל ההשוואות לבן זוג קודם, שיש להניח שלאחר שאבד, מתעוררת הנטייה לזכור רק את יתרונותיו.
לאחר שמתגבשת באדם ההכרה שהתקיים בו - "מצאתי את שאהבה נפשי" מחדש, מומלץ מאוד לעצור רגע לפני החתונה, ולערוך הסכם ממון. אמנם בשלב זה בני הזוג מלאי אושר ושמחה שכן אין שמחה כהתרת הספקות ובדרך כלל לא רואים כל צורך לערוך הסכם כזה, וייתכן שהם אף חשים שהסכם כזה ייפגע בטבעיותו של הקשר, ויעכיר אותו. אך יחד עם זאת, מומלץ בחום לעשותו. הניסיון מראה על חיכוכים רבים שנמנעו כתוצאה מהסכם ממון שנעשה לפני הנישואין. דווקא בשלב זה, בו שני בני הזוג המיועדים באים בגישה חיובית ובאווירה נינוחה מתוך שלום ורעות, יהיה אפשרי לנסח הסכם בקלות יחסית ומתוך שיתוף פעולה והסכמה מלאה. בנוסף, במקרה של ילדים בוגרים, ייתכן שבסתר ליבם, הם חוששים שהנישואים החדשים ייפגעו בזכויותיהם שאחרי מאה ועשרים יינתנו בירושה העתידית להם. גם אם הם אינם אומרים זאת, משום שהם מתביישים, ייתכן שהחשש מקנן בליבם, וייפגע בשמחתם על נישואי ההורים וביכולתם לבנות את הקשר עם בן הזוג החדש. הסכם ממון מקל מאוד על הבעיות האלה, ובמקרים רבים, באופן שנראה אבסורדי, הוא מסייע לשלום הבית, וכמובן שאינו פוגע בו.
לגבי מקום המגורים - במידת האפשר, כדאי מאוד לעבור לבית חדש, בו אף אחד לא תופס את מקומו של האחר ובכך למנוע השוואות מזיקות. המעבר למקום שונה יקל בפתיחת דף חדש בחייו של כל אחד מבני הזוג ויהווה התחלתו של סיפור חיים חדש בחייהם המשותפים.
סוגיה נוספת, שבמקרים רבים אינה פשוטה, היא סוגיית הקשר עם ילדי בן הזוג. הילדים בדרך כלל אינם ממהרים לקבל את האב או האם החורגת בשמחה. יש לזכור שמבחינתם, הנישואים החדשים, ממחישים בצורה חזקה את האובדן של ההורה השני ומעוררים מחדש את התחושות הכואבות. חשוב להבהיר שגם כאשר מדובר בגירושין, עדיין קיימת תחושה של אובדן מסוים. ייתכן גם שהם חשים באופן לא מודע שביצירת הקשר עם ההורה החורג, הם 'בוגדים' בהורה האמיתי. לכן, נדרשת סבלנות מרובה. כעס, לחץ, הפצרות ו"דרמות" לא יביאו לבניית הקשר אלא יגרמו לו נזק. מחקרים מורים על כך, שנדרשות שנתיים בממוצע, על מנת לבנות את המרקם של המשפחה החדשה. לכן חשוב להיות זמינים לקשר אך להימנע ככל האפשר מלחץ. במקרים רבים אבות חורגים, רוצים להיכנס לתפקיד האב בכל מלוא המשמעות, כולל בענייני המשמעת והחינוך של הילדים, אך כניסה מוקדמת מידי לתפקיד, עלולה לפגוע משמעותית בקשר. יש לזכור שהדימוי של הורה חורג הוא דימוי די מאיים ומפחיד, וחשוב מאוד שלא לגרום לילד לחשוב שהדימוי מתממש לנגד עיניו. רק לאחר הקשר מבוסס ומושתת בצורה טובה, אפשר להתחיל להיכנס גם לתפקידי המשמעת, עד אז כדאי להשאיר את התפקיד להורה הטבעי האחר. במקרה של ילדים מתבגרים, עדיף שכך תישאר חלוקת התפקידים, גם לאחר שהקשר התבסס.
במקרה של גירושין, ישנם גם הסדרי הראיה של הילדים עם ההורה האחר. גם אם הקשר טעון חשוב לאפשר לילדים להמשיך ולשמור על הקשר עם בן הזוג הקודם. ילדים זקוקים לשני הורים, ואין תחליף להורה הביולוגי. לכן כדאי לעודד את הקשר, ולהימנע ככל האפשר מלהעביר אל הילדים את הביקורת כלפי הגרוש. במקרה של מאבקים משפטיים – ככל שהם יישמרו מחוץ למעורבותם של הילדים, כן ייטב.
ולסיכום - נישואים שניים הם נושא מורכב, אבל בהחלט אפשרי. עם זאת, במקרים רבים מתעוררים קשיים, ואם אכן כך קרה, מומלץ מאוד לפנות ליועץ זוגי, שהתמחה גם בנושא של נישואים שניים, ולטפל בקשיים. ככל שהקושי יזוהה מוקדם יותר, ויטופל, תמנע עוגמת נפש מיותרת, והבית השני יבנה לבניין עדי-עד.
מכיוון שנדרשת תקשורת זוגית מעולה כדי לגשר על הפערים ולהתמודד עם הקשיים אני ממליץ לכם לצפות בהדרכה החינמית שלי בנושא - איך להפוך ויכוח זוגי לשיחה עניינית וחברית.
